<h1>תי</h1>
<h2>דף ב:</h2>
נשאלתי על ראובן שתבע אשת שמעון לדין על פיקדון שהפקיד בידה ונתחייבה גם פרעון גם שבועה, וטוען שמעון מה שקנתה אשה קנה בעלה ואין לה מה לשלם כי פגיעתה רעה, וגם אינו רוצה שתשבע ותתבזה בב"ד כר' אליעזר דאמר [כתובות ע"ד:] אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד. נראה לי שאין בדברי שמעון ממש, [דהא] דתנו רבנן העבד והאשה פגיעתן רעה דוקא בחבלה שחבלו באחרים פטורין וטעמא כדמפרש עבד שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו ונמצא מחייב את רבו מאה מנה בכל יום ואשה משום דאין לה מה לשלם דהכל של בעלה הוא, אבל אם יש לה נכסי מלוג אע"פ שמשועבדים לבעלה [משלמת], לפיכך אמר בפרק החובל [פ"ט.] דמוכרתן בטובת הנאה ונותנת לנחבל, ומתני' דקתני פטור בדלית [לה] נכסי מלוג. ואפי' כתובתה אמרינן דתמכור לנחבל בטובת הנאה בחבלתו אי לאו דשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו [מחול], ולגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן. והבעל אין לנו לחייב לשלם חבלת אשתו דמה לו ולצרה שהרי היא בת דינא ובת חייובא דהשוה הכתב אשה לאיש לכל דינין שבתורה, ותנן בראש ב"ק [י"ד:] והנשים בכלל הנזק, ואינה פטורה אלא כשאין לה אבל כשיש לה דתתגרשה חייבת כדתנן נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייב. אבל המפקיד פיקדון לאשת איש או הלווה [לה] לא יאמר בעלה קנוי היא לי דמה שקנתה אשתי קנוי לי ויאכל וחדי וזה יפסיד, ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר דמי הקנה לה הפקדון והמלוה שיקנה הבעל, הילכך אם יש עדים שהפקיד ראובן או הלוה לאשת שמעון או הודת בב"ד או טוענת בפיקדון פשעתי בו או השלכתיו לנהר ודאי פטור שמעון דאין לך חבלה גדולה מזו דמה לי חבלה בגופו מה לי בממונו, אבל אם טוענת אכלתיו או הוצאתיו בצרכי רואה אני שהבעל משלם בשבילה שהרי כל הנשים בזמן הזה אפיטרופסות הן בנכסי בעליהן, ואפיטרופס הוא שליח דהא בהרשאה כתבינין ומיניתיו אפיטרופס ומסקנא [ב"ק ע'.] והילכתא שליח שויה, לפיכך כל משאה ומתנתה שליחות דידיה הוא וכי אכלה והוציאה הפיקדון בשליחות דבעל עבדה וחייבת, ותניא [ב"מ ק"ד.] ר' יהודה אומר מביא אדם קרבן עשיר על אשתו וכן כל הקרבנות שהיא חייבת, אלמא אדם פורע חובת אשתו ומה לי חוב קרבן ומה לי חוב אחר. והא דתנן [כתובות ק"ז:] מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי, דווקא שעמד מאליו שהבעל לא א"ל לעשות וגם היא לא לוותה ממנו ולמי יתבע חובו הילכך הפסיד אבל אם הלוה לה ואכלה הבעל משלם, דהא אם לוותה קודם שנשאת ואכלה ועמדה ונשאת הבעל משלם כדאמרי' בשילהי יש נוחלין [קל"ט.] ילמדינו רבינו לותה ואכלה ועמדה ונשאת מהו בעל לוקח הוי ומלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות או יורש הוי ומלוה ע"פ גובה מן היורשין שלח ליה תניתוה [נשאו גדולות] ישאו קטנות מאי לאו נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל, פירוש נשאו גדולה לבעל שלוו ולקחו מחלקן של קטנות ופירנסו עצמן ונישאו לבעל ישאו קטנות מבעל שיפרעו הקטנות מן הבעלים מה שלוו ולקחו משלהן, אלמא לוותה ואכלה ועמדה ונישאת [גובה] מלוה מיד הבעל. וכן פיקדון נמי גמרי' מהכא, דהני ניכסי דקטנים הוו פיקדון ביד הגדולים וכשהוציאתו משלם הבעל וכ"ש כשהפקיד בידה כשהיא תחתיו. ושינויא נמי [ד]קא משני שאני פרנסה דאית לה קלא מסייע להא דאמר דהבעל משלם, דקאמר לעולם לוקח הוי ואין משלם הלואה שהלוותה אשתו קודם שנשאת דמלוה ע"פ היא, וא"כ אמאי משלם לקטנות, משום דלפרנסה הוציאהו הגדולות והו"ל קלא וידע הבעל כשנשאה והויא כמלוה בשטר ולהכי מפקינן מבעל, הכא נמי שמעון אי אפשר דלא ידע בפיקדון דהא תחתיו היא וכי הוציאוהו משלם. ובפרק יש (נוחלין) [מותרות] [יבמות פ"ה.] אמרינן בעי מיניה ר' יוחנן מר' אלעזר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה מזונות או אין לה מזונות ה"ד אילימא דיתבה תותיה בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה ל"צ שהלך בעלה למדינת הים ועמדה ולוותה ואכלה מאי וכו' עד א"ל אין לה, וטעמא דפסול הא כשרה הבעל משלם מה שלוותה. ותניא בפרק בתרא דכתובות [ק"ז:] כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה, וטעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה אלמא אשה שלוותה בעלה חייב לשלם. ואם כפרה במקצת הפיקדון ובמקצת הודתה, אם הוא בעין אותו מקצת תחזירנו ותשבע על השאר שכופרת כי מי הקנה לאשת שמעון שתזכה בו שמעון, ואם טוענת הוצאתיו ישלם שמעון כאשר פירש
